<h1>העיטור מאמר חמישי</h1>
<h2>דף פו:</h2>
גרסינן בפרק הכותב כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך אינו יכול להשביעה אבל משביע הוא את יורשיה ואת הבאים מכוחה נדר ושבועה אין לי לא עליך ולא על יורשיך ולא על הבאים ברשותך אינו יכול להשביע לא אותה ולא את יורשיה ולא הבאים ברשותה אבל יורשיו משביעים אותה. נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אינו יכול להשביעה לא הוא ולא יורשיו ולא הבאים ברשותו לא אותה ולא את יורשיה ולא הבאים ברשותה. תוספתא (כתובות פ"ט ה"ה) אלו הם הבאים ברשותה כל שמכרה להם או שנתנה להם במתנה. ירושלמי (כתובות פ"ט ה"ה) יורשיה שנתן לה רשות שיהיו בניה אפטרופין וכן המשאיל שנתן רשות להשאיל ולהשכיר יש לו להשביע מי ששאל ומי ששכר מן השואל ואפילו התנה עמו שיהא פטור משבועה יכול להשביע אותו ששאל ממנו אלא אם כן פטרו הוא והבא מכוחו. דהכי איתא התם כתב לה נדר ושבועה וכו' שבועה מאי עבידתה אמר רב יהודא אמר רב על אפטרופסיא שנעשית בחיי בעלה ורב נחמן אמר אפוגמת כתובתה והא דאמר רב יהודה אסיפא אתמר ודכולי עלמא פטור שבועה אפוגמת כתובתה דהיא גרמה אנפשה וכל שכן על אפטרופסיא ומדרמיא אנפשה תבעה פטור כל שבועות והלכתא פטרה אפילו משבועה דעד אחד שאינה אלא כדי להפיס. ואיכא מאן דאמר שבועה דעד אחד לא. אמר רב נחמן אמר שמואל משום אבא שאול בן אימא מרים בין דלא נדר בין נקי נדר בין דלא שבועה בין נקי שבועה בין מנכסאי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול בן אימא מרים. לריש מתיבתא דוקא שפטרה בשעת קידושין אבל אם פטרה בשעת מותו גובה הכל בלא שבועה בין להבא בין לשעבר אף על פי שהיא בבית בעלה [שמעתי שה"ר משה ב"ר יוסף אמר שכך נהגו בנרבונא וצוה בשעת פטירתו לנהוג אחריו]. וכתב רבינו אלפס הני מילי דכתב לה דלא נדר דלא שבועה אי נמי נקי נדר נקי שבועה בלחוד ולא כתב לה בין ממני בין מיורשי אחרי אבל אי כתב לה ממני ומיורשי גובה בלא שבועה ואפילו היא פוגמת כתובתה בין ממנו בין מיורשיו כסתם מתניתין דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותיך ואמרינן שבועה מאי עבידתה אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אפוגמת כתובתה. ומסתברא דכי קאמר בין מנכסאי בין מנכסיא אילין כמאן דאמר ממני ומיורשי דמי דאפילו בן זכאי דאמר מנכסאי הוא אינו יכול להשביעה אבל יורשין משביעין אותה היכא דאמר מנכסיא אילין כמאן דאמר ממני ומיורשי [בפירוש] דמי ובין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה ואתא אבא שאול למימר דנקי נדר ונקי שבועה מכאן דאמר מנכסיא אילין דמי ובין הוא ובין יורשיו אין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה שמע מינה אפילו מנכסיא אילין דהיינו מיורשי לא יפרע אלא בשבועה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות אלמא נאמנות לא מהני לדעת אבא שאול ומתניתין דקתני נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים מכחי רבנן היא דפליגי עליה דאבא שאול כדמוכח בגמרא דכל זמן שתובעת כתובתה (פ"ז.) ולית הלכתא כההיא סתמא אלא כאבא שאול. ומיהו דוקא שלא פטרה משבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים וכשנפרעת כתובתה מן היורשין נשבעת על הפוגמת ועל האפטרופ' על ידי גלגול והיינו דקאמר אבל מה אעשה כלומר אף על פי שפטרה מן השבועה הרי יש עליה שבועה על פריעת כתובתה ונשבעת על הכל בגלגול. אבל אם פטרה משבועת הבא ליפרע מנכסי יתומים בפירוש כגון דכתב לה מהימנת עלי כל אימת דאמרת לא פרענא אי נמי תגבה כתובתה בלא שבועה בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכסאי בין מנכסיא אילין גובה שלא בשבועה. וקרובים דברינו לדברי רבינו חננאל, וכן כתב. הא דשלח ר' זכאי למר עוקבא והא דאמר רב נחמן אמר שמואל לית הלכתא כוותיהו, אלא כי הא מתניתין אבא שאול בן אימא מרים אומר בין נקי נדר בין נקי שבועה בין מנכסאי בין מנכסיא אילין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה בכל הני דמפרש במתניתין כגון שנעשית אפטרופס' וכיוצא בה, מיהו למגבא כתובתה לא מהני הני מילי עד דמפרש דהימנה למגבא. ועלה קתני אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה.
אמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול. קיבלתי מרבותי דהא דאמר אבא שאול בשלא קנו מידו שהאמינה ופטרה משבועה אלא בכתיבה שהיא כאמירה דמשנתינו דאוקימנא מאי כותב אומר אבל אם קנו מידו מפטור שבועה גובה בלא שבועה אפילו מן היתומים ומפרש בירושלמי (כתובות פ"ט ה"ב) בהא דאמר רבי עקיבא ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה ואין היורשין צריכין שבועה הגע עצמך שפטרום מן השבועה זו תורה וזו אינה תורה שמע מינה שאם פטר הלוה למלוה לגבות שלא בשבועה גובה מן היתומים שלא בשבועה. וכתב נמי רבינו חננאל מנכסים משועבדין ומנכסי יתומין לא תפרע אלא בשבועה יש מי שאומר שאם פטרה מן השבועה לגבות בפירוש גובה מן היתומין ומן המשועבדין בלא שבועה וכל שכן אם קנו מידו דתנן כתב לה נדר ושבועה אין לי ולא ליורשי ולא לבאים ברשותי עליך ועל יורשיך ועל הבאים ברשותך אין משביעין אותה ואת יורשיה ואת הבאים ברשותה. וגרסינן בתוספתא (כתובות פ"ט ה"ה) אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה או שנתנה להן במתנה. ויש אומרים האב אינו יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום דאין נפרעין מן המשועבדין אף על פי שיש בהן נאמנות אלא בשבועה ומן היתומין שלא בשבועה אלו דברי רבינו חננאל. והכי מסתברא דלגבי יתומין מהני נאמנות אבל לגבי לקוחות לא דטעמא דנכסים משועבדים משום דחיישינן לקנוניא הוא כדגרסינן בפרק שבועת הדיינין (מ"ב:) להקדש ליפרע מנכסי הקדש תנינא מנכסים משועבדים לא תפרע אלא בשבועה מה לי משועבדין להדיוט מה לי משועבדין להקדש מהו דתימא הדיוט הוא דאדם עושה קנוניא אהדיוט אבל הקדש לא קמ"ל. וכיון דמשום קנוניא הוא אפילו כתב בו נאמנות איכא למיחש לפירעון ולקנוניא והא דתניא בתוספתא אלו הן הבאין ברשותה כל שמכרה או שנתנה להן במתנה דוקא הבאין ברשותה קאמר דליכא למימר הבאין ברשותה שמינתה אפטרופוס דאם כן היינו יורשיה כדאיתא בירושלמי לעיל אבל הבאין ברשותו לא שמכר ונתן במתנה דבהני לא מהני נאמנות אלא יורשין יורשיו ממש והבאין ברשותו אפטרופוס שמינה הבעל מחיים ואי אתני נמי בפירוש לא מהני תנאה ואף על גב דקימא לן כל תנאי ממון קיים הני מילי היכא דלא קא מחייב לאחרינא אבל הכא דקא מחייב לאחריני לא. ואיכא מאן דאמר דשטר קלא אית ליה, ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו. ומדאמר רבינו חננאל מעשים בכל יום דלא מהניא נאמנות בנכסים משועבדים כותיה עבדינן. ורב אלפס אייתי ראיה מדגרסינן בפרק האשה שנתארמלה (י"ט.) האומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן דקאמר מאן כו' ואסיקנא לעולם דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים וכר' נתן אלמא כל היכא דמחייב לאחריני וליכא גביה מהיכא דפרע אין הודאתו הודאה והא נמי דכוותיה. ולא דמי דהתם בההיא שעתא דקאמר מיחייב לוה לאחרים אבל הכא לא כדפרישנא לקמן בקיום. וכתב נמי דיתומין שבאו ליפרע מן הלוה בשטר שיש בו נאמנות ללוה כגון מלוה דכתב ללוה כל אימת דאמרת פרענא ליה להאי שטרא וכו' כי אמר פרענא ליה מהימן דקיימא לן דתנאי שבממון קיים. ואפילו מת מלוה ונפל שטרא קמי יתמי ואמר להו פרענא לאבוכון מהימן אף על גב דלא כתב ליה מהימנת עלאי ועל ירתאי בתראי מאי טעמא דשטר מיעקר עקיר דהא לא מצי למימר ליה הוה לך למקרעיה אי נמי למכתב תברא דאמר ליה אנא אהימנותא סמכי הילכך מהימן. מיהו נאמן בשבועה דכיון דלא כתב ליה מהימנת אפילו בלא שבועה לא פטרינן ליה דילמא הכי קאמר ליה מהימנת עלאי לבטולי שטרא דידי והוי כמלוה על פה (דאפילו) [דאילו] מעיקרא כי אמר שטרא פריעא הוא לאו כל כמיניה ואי אמר ליה אישתבע לי דינא הוא דמשתבע ושקיל ולא מצי איהו אשתבועי ואפטורי. אבל השתא דכתב ליה מהימנת עלאי ולא פטריה משבועה איכא למימר לבטולי שטרא כתב ליה אבל מידי שבועה לא מיפטר והוה ליה כמאן דקא טעין על פה מנה לי בידך ואמר ליה אידך נתתיו לך דמשתבע היסת ומיפטר כדכתב בהלכות.
הלכה מקבר בעלה לבית אביה או שחזרה לבית חמיה ולא נעשית אפוטרופיא אין היורשין משביעין אותה. ואם נעשית אפטרופיא היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר. ואסיקנא (פ"ז.) על אפטרופיא שנעשית בחיי בעלה. ומסתברא דהא מתניתין דלא כאבא שאול דאמר מינהו אבי יתומין לא ישבע כדמוכח בגמרא (פ"ח:) והילכך ליתה דהא קיימא לן כאבא שאול ורישא דמתניתין נמי דקאמרה המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפטרופוס הרי זה משביעה כל זמן שירצה ליתה לא כתנא קמא ולא כר' אליעזר כפסקא דגאון אף על גב דרבינו אלפס חלק עליו והילכך מסתברא דהילכתא כרבי שמעון דאמר כל זמן שתובעת כתובתה יורשין משביעין אותה כרב פפא דאמר (פ"ח:) לאפוקי מדרבי אל[י]עזר ומחלוקתו וכן פסק רבינו האי בתשובה הלכה כרבי שמעון דכלהו טעמי מוקים רבי שמעון אליבא דהילכתא בבבא קמא כחנן בתנייתא כאבא שאול בתליתאה כשמואל דאמר משום אבא שאול בן אימא מרים ובכלהו הילכתא כותייהו וברביעאה נמי דקא מפיק מרבי אל[י]עזר ומחלוקתו הילכתא כותיה ולא מחייבינן שבועה לאשה בטענת שמא אפילו הושיבה חנונית וקימא לן כרב מתנה דאמר דאפילו בין מיתה לקבורה לא משביעינן לה. ומסתברא דמתניתין אפטורי משבועה קאי והכי איתא בתוספתא (כתובות פ"ט) וחזינן בחיבור הרב תשובה לרבינו אלפס דאתשיל מקמיה אם היתומין משביעין את האלמנה על מה שנשאה ונתנה בחיי בעלה אם מת בעלה ולא השביעה. והשיב חלוקה היא בין בעלי הוראה איכא מאן דאמר הלכה כסתם משנה המושיב את אשתו חנונית או שמינה אפטרופוס משביעין אותה כל זמן שירצה. ואיכא מאן דפסיק הלכה כרבי שמעון דאמר תובעת כתובתה יורשין משביעין אותה אינה תובעת כתובתה אין יורשין משביעין אותה [ועל דעת רבי שמעון יש ליורשין להשביעה על כך לאחר גביית כתובתה ולא קודם גבייתה] ודעתנו נוטה שהלכה כסתם משנה שאם מת ולא השביעה גלי אדעתיה שמחל לה ומשום הכי אמר הלכה מקבר בעלה לבית אביה ולא נעשית אפטרופיא אין היורשין משביעין אותה לעתיד לבא ואין משביעין אותה לשעבר משום דבעלה כבר מחל לה. ולא נהירא לן ומסתברא דפלוגתא דחנן ובני כהנים גדולים הוא וכשתגבה כתובתה תשבע על הכל.
